פסק-דין בתיק עת"מ 59242-07-12

כללי

1.         לפניי עתירתו של ג'מאל עיראקי (להלן: " העותר"), שבמסגרתה מתבקש בית המשפט להורות למשיבים כי ישיבו לו את רישיונו לנשיאת כלי נשק שבוטל ואת נשקו שהופקד במשטרה. המדובר באקדח מסוג "יריחו" שמספרו 32312294 (להלן: " כלי הנשק").

התליית הרישיון, ביטולו והליך ההשגה והערר

2.         העותר, תושב טירה, הוא קבלן לעבודות הנדסיות ומחזיק בכלי הנשק מזה 25 שנים. ביום 30.5.11 נמסר לו כי רישיונו הותלה, והטעם לכך הוא: " המלצת משטרת ישראל בגין: מעורבות בפלילים". הוא נדרש להפקיד מידית את כלי הנשק ועשה כן.

3.         ביום 19.6.11 פנה העותר למשיב 1 בהשגה על התליית הרישיון. ההשגה הועברה לקבלת עמדת המשטרה, ולאחר שהמשטרה התנגדה להחזרת הרישיון, קיבל העותר ביום 30.11.11 הודעה על ביטול רישיונו לכלי הנשק. במסמך זה נאמר כי ביטול הרישיון בא לאחר שמשטרת ישראל לא חזרה בה מהמלצתה לבטל הרישיון: " בשל מעורבותו בעבירות אלימות ושב"ח".

למען הדיוק יצוין כי בהמלצה מיום 11.10.11 שהועברה למשרד הפנים, ניסוח הדברים שונה במקצת. שם נאמר: " בשל מעורבותו במגוון עבירות אלימות שב"ח ירי".

4.         ביום 15.12.11 הגיש העותר ערר על ההחלטה לבטל את רישיון כלי הנשק, ואולם עקב אי מתן החלטה בערר במשך תקופה ארוכה, שלא כדין, הוגשה העתירה דנן, ביום 31.7.12.

מסתבר כי הערר הועבר לתגובת "הקצין הממונה" במשטרת ישראל, אשר המליץ, ביום 12.3.12, לדחות את הערר, והמלצתו זו הייתה מקובלת על הגוף שקיבל את ההחלטה בערר ( "הממונה"). ההחלטה של הממונה התקבלה, משום מה, רק בתאריך 24.9.12.

יצוין כי המלצת "הקצין הממונה" במשטרת ישראל הייתה מבוססת על הרישום הפלילי של העותר, וכן על מידע מודיעיני. בהמלצת המשטרה בעניין זה נאמר כך:

רצף של 32 תיקים סגורים מהשנים 78-08 בעבירות של ירי מנשק חם באזור מגורים, איומים, גניבה, גניבה בידי עובד, הלנת תושב זר, מעסיק תושב זר, חבלה ברשלנות, תקיפת עובד ציבור ועוד.

הרשעה מ-01/2004 בעבירה של כריה שלא כדין.

הרשעה מ-3/99 בעבירה של גניבה. מידע הקושר את העורר לעבירות אלימות ורכוש. חומר חסוי, אי גילוי החומר נעשה בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק סדרי המנהל, החלטות והנמקות התשי"ט 1958. עמדת המשטרה היא, כי באם העורר יישא נשק יהיה בכך סיכון לשלום הציבור ולביטחונו.

בהחלטת הגוף שהחליט בערר ("הממונה") נאמר:

לאחר עיון בחומר שהוצג בפנינו, ששקלנו את השיקולים הרלוונטיים, את טיעוניו של העורר ואת האינטרס שלו לשאת כלי ירייה מחד ואת עמדת המשטרה והאינטרס שלה להגנה על שלום הציבור וביטחונו מאידך, החליט הממונה להכריע את הכף, לטובת האינטרס של שלום הציבור ולא לאפשר מתן רישיון לעורר.